(דירוג 4.00 מתוך 5, מספר מדרגים 1)
Loading...אחרי שהבנתי שחברה שלי היא האחת שאיתה אני רוצה לבלות את שארית חיי – החלטתי להציע לה נישואין. השאלה העיקרית היתה – איך?
אחרי שביררתי ולמדתי דרך האינטרנט כל מה שאפשר לדעת על טבעות נישואין ועל יהלומים קניתי לה את הטבעת שחשבתי שהיא הכי תאהב.
ואז ישבתי כמה שעות בלחשוב איך אני רוצה להציע לה. אחרי התלבטויות רבות החלטתי שאני לוקח אותה לשייט רומנטי של כמה שעות ומציע לה בלב ים. מצאתי בחור עם יכטה באשדוד שעושה הפלגות רומנטיות למספר שעות והחלטתי לסגור אתו לעוד שבוע. לחברה שלי סיפרתי שמגיע לנו פיצוי מחברת הכבלים על איזו שהיא שטות שהם עשו והם נתנו לנו פיצוי "שייט רומנטי" (אני ממש לא מאמין שהיא קנתה את זה).
כדי שלא תחשוד שאני אולי מתכנן להציע לה בשייט – חיכיתי לרגע הנכון שעלתה שיחה על נישואין וטבעות, ואז התנפלתי עליה קצת ואמרתי שאני לא מוכן כרגע לנישואין, ושלא תלחץ עליי, וכשהרגע שלנו יגיע – אז אנחנו נתחתן – אבל זה לא יהיה בקרוב. היא היתה בהלם מוחלט, אבל זה עבר.
יומיים לפני השייט המיועד אני מקבל טלפון מאותו בחור שאומר שכנראה לא יהיה אפשרי להפליג באותו יום כי יהיה ים סוער ועלינו לדחות את השייט או לבטל. אחרי שלא מצאנו יום חדש – החלטנו לבטל את השייט.
הייתי צריך לעבור לתוכנית ב'. לקחת אותה לצימר בצפון לסופ"ש ושם להציע לה.
מצאתי צימר חמוד ולא יקר במיוחד (אל תשפטו אותי – בדיוק קניתי טבעת יהלום J ) בזיכרון יעקב וסגרתי איתו על סופ"ש.
עכשיו אני צריך לחשוב איך אני אומר לה להכין תיק לסופ"ש בלי שהיא תחשוד. המצאתי סיפור על חבר ותיק שרוצה לארח אותנו לשבת. לצערי היא לא ממש הסכימה – "אני לא מכירה אותו, ולא בא לי לישון אצל אנשים זרים…". בסוף הצלחתי לשכנע אותה ללכת רק לארוחת ערב שישי, אבל שתביא תיק לשינה ונשאיר אותו באוטו, ורק אם היא תרצה להישאר לישון שם – אז נשאר, אם לא – ניסע חזרה הביתה.
יום שישי אחרי הצהריים יצאנו לכיוון הצפון. גם פה היא לא הבינה לא צריך לצאת לארוחת ערב שישי בשעה כל כך מוקדמת – אבל אמרתי לה שיש הפתעה. בדרך הנסיעה לצפון שמתי ברדיו דיסק עם שירים שצרבתי קצת לפני, אמרתי לה שאחותי הביאה לי את הדיסק. כל מיני שירי אהבה עבריים, בדגש על חתונה: "ואז תבואי" של הראל מויאל, "את המחר שלי" של שמעון בוסקילה, ואיך לא "נשבע" של חיים משה.
כשהגענו לצימר ביקשתי ממנה לחכות כמה דקות באוטו והלכתי לקבל את המפתחות. ואז הובלתי אותה כשאני עוצם לה את העיניים לצימר שלנו. היא נורא התרגשה ושמחה ונישקה אותי בלי סוף. כמובן שהיא הייתה בטוחה שזו ההפתעה היחידה להיום…
בערב יצאנו לארוחת ערב במדרחוב של זיכרון. בגלל שאני מכיר את חברה שלי (אישתי היום) דיי טוב, ידעתי שהיא לא תרצה שאני אציע לה ליד אנשים. אז אחרי ארוחת הערב יצאנו לטייל קצת במדרחוב, המסכנה נעלה נעלי עקב, והתחילו לכאוב לה הרגליים ואני לא הפסקתי לחפש מקום קטן שקט ורומנטי נטול אנשים שבו אני אוכל להציע לה. לצערי לא מצאתי מקום כזה במדרחוב, אז חזרנו חזרה לצימר.
ביקשתי ממנה להחליף נעליים ושנצא שוב לטייל. היא לא הבינה למה אבל הסכימה.
הלכנו כמה דקות על הכביש, עד שמצאנו גן קטן שמשקיף לים התיכון. כמובן שלא ראינו את הים בגלל החושך – אבל לפחות מצאתי את המקום השקט שחיפשתי.
ישבנו קצת ודיברנו, ואז אמרתי לה (אני לא זוכר בדיוק את המילים – אבל כיוונתי את זה שזה ישמע כאילו אני חושב להפרד ממנה) שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם, ושאני רוצה את הכי טוב בשבילה, ושמגיע לה בחור שיאהב אותה כמו שאני רוצה שיאהבו אותה, ושיתייחס אליה כמו אל הנסיכה שהיא… ואז ירדתי על ברך אחת, הוצאתי את הטבעת ושאלתי "מאמי, האם תינשאי לי?"
היא מיד אמרה כן, חיבקה אותי והתחילה לבכות, ואז תוך כדי בכי אמרה "אבל אמרת שאתה לא רוצה…."
